"אתה גדול, אבא!"

בזמן האחרון הבן שלי מלמד אותי הרבה יותר מאשר אני אותו. כך זה קרה, למשל, כשסוף סוף תפסתי בזכותו שמראדונה ופֶלֶה כבר מזמן אינם מלכי הכדורגל ושמותיהם אינם אומרים הרבה לדור המעריצים הצעיר בכיתות בית הספר היסודי.
"מלך הכדורגל? זהו מֶסי, אבא... מסי, מברצלונה!" כך בני הצעיר עם הרבה סבלנות והתחשבות, עד שסוף סוף קלטתי את השם. וכך יכולתי ליהנות בשבועות האחרונים משחקן כדורגל איכותי ומדהים שקופץ לביקור על המרקע אחת ליומיים, ושעד לפני כחודשיים כלל לא ידעתי על קיומו.

והנה זעקת שוד ושבר מכיוון המחשב: "אבא, בוא מהר, אני ב"מוגובי" ואני צריך אותך דחוף!" הגעתי מתנשף, רק כדי לראות את בני מצביע בכיוון המסך על צילום של איש מתרחץ בתוך גלגל ים ליד חומת אבן עתיקה.
"איפה זה צולם, אבא, אבל מהר... ים המלח? הים התיכון? ים כינרת?...
מיד קלטתי שבני זקוק לעזרה אמיתית ודחופה, ולכן לא השבתי מיד אלא הקשיתי: "למה? מה זה בכלל? מדוע שלא תסתדר לבד?"
"אוף, אבא... זו השאלה היומית. אם תפתור לי אותה ארוויח 1000 מטבעות!"
אופס, ירד לי האסימון. מדובר בכסף. וכשמדובר בכסף אני פועל מהר: "ים... כינרת. כן. בים המלח אין חומה, והחומות של עכו וקיסריה אינן נראות כך".
בני סימן את התשובה בזריזות, הקיש על "המפתח" ומיד אורו עיניו כשמטר המטבעות "נחת" עליו בקול צלצול מוזהב...
"אבא, אתה גדול!" הוא מלמל, והמשיך לחרוש את האתר, מתעלם מקיומי.

הנה כך אני מצליח, פעם אחת ביום, לשוב ולזכות בהערכת ילדי. תודה לאל ולמוגובי!

איטו אבירם
סופר, עיתונאי ואבא לגולשים צעירים